בוני סמרה בע"מ נ' מחאג'נה

החלטה

1.בפני בקשה מטעם הנתבע (להלן: "המבקש") לחייב התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

2.התביעה דנן הינה תביעה כספית ע"ס 245,908 ₪ שהחלה דרכה כתביעה בסדר דין מקוצר. ביום 27.09.11 ניתנה למבקש רשות להתגונן בהחלטתו של כבוד הרשם ר' קודסי.

תמצית טענות המבקש

3.המבקש טוען, כי המשיבה הינה חברה שהפסיקה את פעילותה, משרדיה סגורים ואין לה כל התנהלות חשבונאית או עסקית מזה מספר שנים (2005-2006). עוד טוען המבקש, כי המשיבה חייבת בתיקי הוצל"פ לנושים רבים סכומי כסף המסתכמים במליוני שקלים וכי מתנהלות כנגדה שלל תביעות בבית משפט השלום בנצרת ובבית המשפט המחוזי בחיפה. עוד נטען, כי למשיבה אין נכסים, ציוד או מקרקעין וכי היא חייבת סך של 600,000 דולר ארה"ב לחברת בטון זלפה בע"מ, ואשר לצורך הבטחת חוב זה נרשם משכון לטובת חב' בטון זלפה בע"מ על מלוא זכויותיה של המשיבה בנכס מקרקעין.

4.המבקש נשען בבקשתו על הוראות תקנה 232 לפקודת החברות הקובעת, כי השיקול היחידי לחיוב במתן ערובה הוא חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות, אם הנתבע יזכה בדין. עוד נטען, כי הכלל הוא, שיש לחייב חברה במתן ערובה להבטחת הוצאות הנתבע וכי על אותה חברה רובץ הנטל להוכיח, כי תוכל לשאת בהוצאות המשפט ככל שיוטלו עליה, משימה בה לא עמדה המשיבה במקרה דנן.

תמצית טענות המשיבה

5.המשיבה מנגד, ביקשה בתגובתה לדחות את הבקשה על הסף תוך חיוב המבקש בהוצאות לדוגמא, באשר הבקשה, לשיטתה, מוגשת בחוסר תום לב וללא נימוק ענייני.

6.המשיבה טוענת, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה, שכן במשך השנים טיפל המבקש, עו"ד במקצועו, עבור המשיבה במספר לא מבוטל של תיקי הוצל"פ, ואשר במסגרתם גבה עבורה סכומי כסף. נטען כי חלק מהתיקים הללו עדיין פעילים וטרם הסתיימו, כאשר במסגרת הטיפול בהם יגיעו למשיבה כספים רבים בעתיד.

7.המשיבה מוסיפה וטוענת, כי סיכויי ההצלחה בתביעה הינם טובים, מכיוון שאין כל עיגון לטענת הקיזוז שמעלה המבקש בהסכם בכתב, כדרישת הפסיקה.

8.לסיום, מבקשת המשיבה לתת משקל רב לזכות הגישה לערכאות, זכות המצדיקה, במצורף ליתר הנסיבות לעיל, את דחיית הבקשה.

דיון והכרעה

9.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, סבורני כי דין הבקשה להתקבל. להלן אבהיר מסקנתי זו.

10.ההסדרים הנורמטיביים המאפשרים הטלת ערובה על התובע לטובת הנתבע להבטחת הוצאותיו, במידה והתביעה תידחה, מבחינים בין תובע יחיד, בשר ודם, לבין תובע שהינו תאגיד.

11.ההסדר בעניין התובע היחיד מוסדר בתקנה 519 לתקנות ועיקר תכליתו למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים. עם זאת, אין הכוונה להגביל את הגישה לבית המשפט רק לבעלי אמצעים. על כן, בית המשפט יפעל בנושא זה במתינות, תוך הפעלת שיקול דעת זהיר לגבי אופן הבטחת הוצאות המשפט (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647 (1990); ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 (1993); רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845 (2000); אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 750-751 (מהדורה עשירית, 2009).

12.במקביל לתקנה 519, מוצאים אנו בחוק החברות הסדר ספציפי ביחס לתאגיד, וזאת בסעיף 353א לחוק החברות הקובע כהאי לישנא:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין" (הדגשה הוספה – ש.נ.).

13.ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים, ביום 11.02.2009) נפסק, כי בבוא ביהמ"ש לדון בבקשה לחיוב החברה התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, עליו לבחון מספר תנאים שבהתקיימם רשאי, אך לא חייב, בית המשפט להורות, כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין. התנאים הם כלהלן:

(א) מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת;

(ב) הדבר ייעשה לבקשת הנתבע; אלא אם כן -